שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

הלל בראש חודש

תקציר השיעור

א. חיוב הלל בראש חודש – מנהג – סוגיית הגמרא ודברי הראשונים

בדברי הגמרא מבואר כי בשונה מאמירת הלל בימים טובים שהיא חיוב מעיקר הדין, אמירת הלל בראש חודש היא מנהג. כמו כן הלל נאמר בראש חודש "בדילוג".

ב. טעמי מנהג אמירת ההלל בראש חודש

בגמרא לא נתפרש מדוע נהגו לומר הלל בראש חודש, ומדוע נאמר ההלל בדילוג, וצ"ע.

ג. ברכה על מנהג - סוגית הגמרא ודברי הראשונים

במסכת סוכה מבואר שאין מברכים על המנהג, ופירש רש"י משום שאי אפשר לומר "וְצִוָּנוּ" על מנהג. לפי זה דנו הראשונים היאך מותר לברך על אמירת מנהג אמירת הלל.

ד.  חיוב ברכה  על הלל - רק בציבור או גם ביחיד

ממוצא הדברים, נתבארה מחלוקת ראשונים, האם מברכים על אמירת הלל בראש חודש, או לא.

שיטה נוספת, שלישית, מתבארת בדברי הראשונים שחילקו בין אמירת הלל בציבור לאמירתו ביחיד.

ה.  ברכה על מנהג - פסק ההלכה בברכה על הלל בראש חודש

להלכה הובאו המנהגים השונים בפסקי מרן שולחן ערוך והרמ"א.

בדברי המשנה ברורה נתבארו פרטים נוספים בדיני אמירת הלל בראש חודש.

כדי לצאת ידי כל הדעות, יש הסוברים שלכן רק שליח הציבור יברך והקהל יצאו ידי חובה בברכתו.

ו. אמן אחר ברכת הש"ץ          

לשיטת הנוהגים לברך על אמירת ההלל, יש לדון האם ראוי להיזהר מלענות אמן על ברכת הש"ץ, כדי שלא יצא ידי חובתו בכך.

ז. נדונים הלכתיים היוצאים משינויי המנהגים באמירת הלל בברכה בראש חודש

בעקבות המנהגים השונים בין הנוהגים כדעת מרן השלחן ערוך, לא לברך על הלל בראש חודש, לנוהגים כדעת הרמ"א, המברכים על הלל בראש חודש, התעוררו שאלות רבות, אשר נדונו בדברי הפוסקים.

ח. חיוב נשים באמירת הלל בראש חודש

ט.  דיני ההלל בראש חודש - סיכום

זמן קריאת ההלל • חובת הזהירות לא לדבר בין תפילת שחרית להלל • סדר קריאת ההלל עמידה בהלל • דיני הקורא הלל ביחידות אמירת הלל למאחר לבית הכנסת.

חיוב הלל בראש חודש - מנהג - סוגיית הגמרא ודברי הראשונים

א. במסכת ערכין (1א) הובאו "שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל", וראש חודש לא נכלל בי"ח ימים אלו. בהמשך הסוגיא (שם עמ' ב; 1ב) מבואר במה שונה ראש חודש משאר הימים שגומרים בהם את ההלל: "ראש חודש, דאיקרי מועד, לימא [הלל שלם], לא איקדיש בעשיית מלאכה". ובתוספות (שם ד"ה י"ח ימים) כתבו: "מה שאנו אומרים אותו [דהיינו הלל בראש חודש] אינו אלא מנהג בעלמא ואינו חובה".

ומקור דבריהם במשנה במסכת תענית (2א) "באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל". והקשו בסוגיא (2ב) מדוע לא התבטל המעמד בראש חודש שגם בו קוראים את ההלל, ומכאן למד רבא: "זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא". ומובא שם כי רב ראה את בני בבל אומרים הלל בראש חודש בדילוג "אמר, שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם". מבואר איפוא, כי אמירת הלל בראש חודש היא מנהג ולא חיוב מעיקר הדין כמו בשאר י"ח הימים שגומרים בהם את ההלל. וכן פסק הרמב"ם (2ג): "אבל בראשי חודשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בציבור לפיכך קוראין בדילוג".

אמנם רבי דוד מנרבונה כתב בספר המכתם (3א) "ויש אומרים שעיקר ההלל תקנה היתה ולא מנהג", משמע שלדעתו עצם אמירת הלל בראש חודש הוא חיוב מדינא, וה"מנהג" נאמר רק ביחס לדילוג בפסוקי המזמורים.

טעמי מנהג אמירת הלל בראש חודש

ב. בגמרא לא נתפרש מדוע נהגו לומר הלל בראש חודש, אך רבותינו הראשונים והאחרונים נתנו טעמים שונים לכך.

המאירי (3ב) כתב שהדילוג נועד "כדי שיתפרסם הדבר לכל שהוא ראש חודש". בהטעמת הדברים הוסיף בספר הלכות חג בחג (3ג) "הואיל וראש חודש איקרי מועד, ומכל מקום מותר בעשיית מלאכה, נמצא דהוא מקצת מועד בדיניו לפיכך קורין בו הלל". כלומר, הנהיגו לומר הלל בראש חודש כדי שיתפרסם שהיום הוא "מקצת מועד", ולפיכך מדלגים להיכר שאינו ממש כשאר המועדים.

בערוך השולחן (3ד) כתב טעם אחר: "לפי שבחידוש הלבנה נראה רמז למצבינו, כמו שאומרים בברכת הלבנה, לכן חשבינן זה לקצת ישועה והנהיגו בהלל".

והמשנה ברורה (3ה) כתב כי טעם הדילוג הוא "כדי שיהיה היכר שאינו מצד הדין, לכן מדלגים בו".

ברכה על מנהג [אמירת הלל בראש חודש] - סוגיית הגמרא ודברי הראשונים

ג. ממוצא הדברים שאמירת הלל בראש חודש היא מנהג, דנו רבותינו הראשונים האם מברכים על הלל הנאמר בראש חודש, על פי המבואר במסכת סוכה (3ו) בגדר מצות חיבוט ערבה: "אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר ערבה יסוד נביאים, וחד אמר ערבה מנהג נביאים". ופירש רש"י: "ונפקא מינא דלא בעיא ברכה דליכא למימר "וְצִוָּנוּ", דאפילו בכלל לא תסור ליתא". ומבואר בדבריו שאין לברך על מעשה שעיקרו מושתת על מנהג, היות ולא ניתן לומר על כך "וְצִוָּנוּ" במטבע הברכה.

ואכן, התוספות בסוכה [4] כתב: "ויש מדקדקים מתוך כך דלא מברכים אהלל דר"ח שאינו אלא מנהג בעלמא". וזו שיטת רש"י [המוזכרת בשם מחזור ויטרי (5א), בתוספות במסכת ברכות (יד, א) ד"ה ימים].

וכן פסק הרמב"ם (5ב) "כל דבר שהוא מנהג, אע"פ שמנהג נביאים הוא, כגון נטילת ערבה בשביעי של חג, ואין צריך לומר מנהג חכמים, כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של פסח, אין מברכים עליו".

בהמשך דבריהם כתבו תוספות: "ורבנו תם אומר דאין ראיה מערבה להלל, דערבה אינה אלא טלטול, וכיון דלאו תקנתא היא אלא מנהגא, לא חשיבא למיקבע לה ברכה. אבל קריאת ההלל לא גרע מקורא בתורה". לדעת רבנו תם, חלוק דין הלל בראש חודש שיש בו חשיבות, ולכן תיקנו לה ברכה, ממנהג חיבוט ערבה שאינו אלא "טלטול", שלא נחשב עד כדי כך שתקבע על "טלטול" זה ברכה [בהמשך דבריהם דנו התוספות היאך מברכים על קיום מצוות ביום טוב שני של גלויות].

אגב, כשנעיין במחזור ויטרי (5א) המביא את תשובת רש"י שאין לברך על הלל בראש חודש, נמצא בדבריו נוסח מחודש שהיה רש"י מברך על קריאת הלל בראש חודש: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדך, ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות", ולאחר אמירת ההלל אמר "יהללוך" וכו'.

חיוב ברכה על הלל - רק בציבור או גם ביחיד

ד. הנה כי כן עלתה בידינו מחלוקת, האם מברכים על אמירת הלל בראש חודש, או לא.

שיטה נוספת, שלישית, מתבארת בדברי הרי"ף במסכת שבת (6א) שחילק בין אמירת הלל בציבור לאמירתו ביחיד, כדבריו: "הלכך אי בעי יחיד למקרי הלל קרי בלא ברכה ומדלג דלוגי".  ומדוייק בדבריו שמברכים על אמירת ההלל בראש חודש רק בציבור. אמנם בספר הלכות גדולות (6ב) כתב במפורש  שגם "יחיד דמצלי לחודיה, קרי הלל ומברך".

סיכום שיטות הראשונים - טור ובבית יוסף בהלכות ראש חודש (6ג).

והנה לשיטת הרמב"ם (5ב) אין לברך על הלל בראש חודש, ולכאורה הטעם שביאר רש"י (3ו) בגלל שלא ניתן לומר "וְצִוָּנוּ" על מנהג, לא עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם בהלכות ממרים (7א) שהכתוב "על פי התורה אשר יורוך", נאמר גם על "המנהגות שיורו בהם לרבים". ולפי זה אין סיבה מדוע לא לומר "וְצִוָּנוּ" גם על מנהג, כשם שמברכים על כל מצווה שחיובה מדברי סופרים. וראה בחידושי הגרי"ז הלוי על הרמב"ם (7ב) שביאר בדעת הרמב"ם שאין לברך על ההלל משום "דלאו תורת מצוה בהו לברך עליהן, דרק על מצוות מברכין ולא על מנהגות", עיין בדבריו.

את דברי הרמב"ם ניתן ליישיב באופן נוסף, כמו שכתב בשו"ת בספר התעוררות תשובה (8א) לחלק בין מנהג שהנהיגו בית דין, למנהג שנהגו העם מעצמם.

ובשו"ת תשובות והנהגות (8ב) ביאר בטעם הסוברים שיש לברך על מנהג, שאמירת "וְצִוָּנוּ" היא "על מצות הלל בעלמא", כדי לגלות שאמירת הפסוקים היא לא רק כפסוקי דזמרא אלא כפסוקי הלל שנאמרים "לפרסומי ניסא".

 ברכה על מנהג - פסק ההלכה בברכה על הלל בראש חודש

ה. כפי שנוכחנו לראות בדברי רבותינו הראשונים, נחלקו הדעות, האם מברכים על אמירת ההלל בראש חודש.

להלכה הובאו הדעות והמנהגים השונים בפסקי מרן שולחן ערוך והרמ"א (8ג). וראה בדברי המשנה ברורה (שם) פרטים נוספים בדיני אמירת הלל בראש חודש [בספר הלכות חג בחג (9א) הביא מנהג חסידי קרלין, סלונים ולעלוב, שאין מברכים על הלל בראש חודש, כמנהג הספרדים על פי מרן הבית יוסף, מרא דארעא דישראל].

כדי לצאת ידי כל הדעות, יש הסוברים שלכן רק שליח הציבור יברך והקהל יצאו ידי חובה בברכתו, כמבואר בדברי שו"ע הרב בפסקי הסידור (9ב); ערוך השולחן (9ג), וכמובא בספר כתר ראש בשם הגר"א (9ד).

 אמן אחר ברכת הש"ץ

ו. לשיטת הנוהגים לברך על אמירת ההלל, יש לדון האם ראוי להיזהר מלענות אמן על ברכת הש"ץ, כדי שלא יצא ידי חובתו בכך. בספר נפש הרב (9ה) כתב: "מן הנכון להקפיד בברכת ההלל שכל אחד יברך לעצמו ביחד עם הש"ץ, כי אם ימתינו  עד לאחר שיענו אמן, כבר יצאו ידי חובה". ובתשובות והנהגות (9ו) כתב: "הלל דראש חודש שהוא רק מנהג, ראוי לנהוג לברך ולסיים עם הש"ץ, וכן נהג החזון איש".

אולם בספר הליכות שלמה (10א) הובא בשם הגרש"ז אויערבך ש"אין צריכין הקהל לכוון שלא לצאת בברכת הש"ץ, מפני שבזמננו דעת כל אדם שלא לצאת בברכתו". 

 נדונים הלכתיים היוצאים משינויי המנהגים באמירת הלל בברכה בראש חודש

ז. בעקבות המנהגים השונים בין הנוהגים כדעת מרן השלחן ערוך, לא לברך על הלל בראש חודש, לנוהגים כדעת הרמ"א, המברכים על הלל בראש חודש, התעוררו שאלות רבות, כגון: בן ספרד השומע ברכת הלל מבן אשכנז, האם רשאי לענות אמן על ברכתו: לדעת האור לציון (10ב) רשאי לענות, וכן פסק בספר הליכות שלמה (10א), אולם בילקוט יוסף (10ג) כתב: "לא יענה אמן, מאחר שלדעת הרמב"ם זו ברכה לבטלה, וטוב שיענה אמן בהרהור הלב".

וראה בילקוט יוסף (שם), עוד פרטי דינים בנדון ספרדי המתפלל בבית כנסת של אשכנזים בראש חודש.

 ח. חיוב נשים באמירת הלל בראש חודש - רץ כצבי [10]

 ט.  דיני ההלל בראש חודש - סיכום

ראה בספר אשי ישראל [12]-[13] בנדון זמן קריאת ההלל • חובת הזהירות לא לדבר בין תפילת שחרית להלל • סדר קריאת ההלל עמידה בהלל • דיני הקורא הלל ביחידות אמירת הלל למאחר לבית הכנסת.

"וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ"

עגלת קניות

Your Cart6
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 240.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס