שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

קרש שניתן בצפון

תקציר השיעור

א. בתלמוד הירושלמי נדרש הפסוק "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ (שמות כו, ל) וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום" - ואין לתת קרש שניתן בצפון [שהוא מקום מקודש יותר] בדרום. וצ"ב מה התחדש בדין זה יותר מההלכה ש"מעלין בקודש ואין מורידין".

  מהלכה זו נסתעפו בדברי הפוסקים הנדונים הבאים:

ב. דברי מהרי"ל לסמן את קרשי הסוכה כדי לא לשנות מסדר עמידתם בסוכה משנה לשנה, ותמיהת הביכורי יעקב שאין דין זה דומה ל"קרש שניתן בצפון".

ג. חידושו של השל"ה לעשות סימן ["עטרה"] בראש הטלית כדי לא לשנות את מקום הציציות שבצד הראש שזכו להיות למעלה. אולם האר"י ז"ל לא הקפיד בזה. וצ"ב האם דין זה דומה ל"קרש שניתן בצפון" [בירור המנהג לעשות "עטרה" מכסףלבישת טלית קטן כשהצד הפנימי בחוץ • האם יש חיוב לקשור קודם את הציציות שלפניו  • הסרת ציצית מטלית שנקרעה ונתינתה בטלית אחרת].

ד. תפילין "של רבנו תם" שרוצה לעשותם תפילין "של רש"י".

ה. עץ חיים של ספר תורה שניתן בימין ונשבר, ולאחר שתוקן נתקטן - האם מותר ליתנו בצד שמאל.

ו. בית כנסת שהרחיבו את שטחו, ורוצים לשנות את מקום הבימה או ארון הקודש.

ז. כוסות שבפמוטי שבת, האם צריך להקפיד לא להחליפם בכוסות החנוכיה.

ח. האם מותר להעביר מזוזה שניתנה בפתח שחיובו במזוזה מדאורייתא לפתח אחר שחיובו מדרבנן • להעביר מִפֶתח חדר שלומדים בו לפתח חדרים אחרים.

ט. שינוי מקום הנחת נרות חנוכה פתילה שהדליקו בה נר ראשון [שהיא מעיקר הדין] האם צריך להדליק בה את הנר הראשון בכל ימי חנוכה.

י. הוחזק לעשות דבר שבקדושה האם מותר להעבירו מחזקתו על התפקיד.

א. בתלמוד הירושלמי [1] נדרש הפסוק "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ" (שמות כו, ל) שהיה סדר מדוקדק לקרשי המשכן שאסור היה לשנותו, ובשל כך הוצרכו לסמן את הקרשים: "וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום", ומבואר כי קרש שניתן בצפון צריך להיות לעולם בצפון ואין ליתנו בדרום [ובטעם קדושת הצפון יותר מהדרום כתב הביכורי יעקב [3] משום שקדשי קדשים נשחטים בצפון דווקא [ואילו קדשים קלים בכל מקום], ומכאן שהצפון מקודש יותר].

ועוד מבואר בירושלמי (שם) כי בני משפחת רבי הושעיא ורבי פזי היו רגילים לשאול בשלום הנשיא מידי יום, ובני משפחת רבי הושעיא היו הראשונים, ואף לאחר שבני משפחת רבי פזי התחתנו עם הנשיא, לא שינו את סדר שאילת השלום, ובני רבי הושעיא נשארו "מוחזקים" לשאול בשלומו ראשונים, מדין "קרש שניתן בצפון ניתן לעולם בצפון", כפי שביאר הפני משה: "דלמדים אנו מכאן שאין לשנות הסדר, ומכיון שזכתה משפחה ראשונה להקדים בכניסה, אין דוחים אותה ממנהג סידורה".

ובמשך חכמה [2] ביאר על פי דברי הירושלמי את דיוק הפסוקים בפרשת תרומה ובפרשת ויקהל [1] שעל הקרשים בצד דרום נאמר "אדני כסף", ואילו על הקרשים בצד צפון נאמר "אדניהם כסף", כי האדנים בצד צפון מוכרחים תמיד להיות בצד צפון מדין "קרש שניתן בצפון ניתן לעולם בצפון", משא"כ את אדני הדרום יכלו ליתנם בצפון מדין "מעלין בקודש" [ועי"ש (הערה 3) שכל זה באדנים אבל בקרשים יש גזירת הכתוב [מהפסוק "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ"] לתת קרש שניתן בדרום רק בדרום. ועי' בהערות יד לחכמה (שם) במה שהרחיב לדון בדברי המשך חכמה].

ורבי יצחק זילברשטיין הביא בספרו חשוקי חמד [6] בשם רבי משה נחום ירושלימסקי, שביאר על פי דברי הירושלמי את מעלתו של אהרן הכהן "שלא שינה" בהדלקת הנרות, והעלה את הנרות לעולם כסדר שהעלה אותם בראשונה.

אמנם בעיקר דברי הירושלמי צ"ב מה התחדש יותר מההלכה ש"מעלין בקודש ואין מורידין" [הנלמד בגמרא במנחות [2], וברש"י במגילה [2] מהקמת המשכן וממחתות קורח, יעו"ש]. ובהגהות טוב ירושלים [הובא בהערות יד לחכמה [2] אות ז] תירץ, כי בירושלמי התחדש שאין להעלות קרש שניתן בדרום ליתנו בצפון, דאף שמדין "מעלין בקודש" היה אפשר להעלותו, מכל מקום מהפסוק "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ" נלמד שמותר לתת קרש שניתן בדרום רק בדרום.

ובשו"ת באר משה [7] רבי משה שטרן, אב"ד דעברצין הונגריה, ולאחר מכן בניו יורק) תירץ: "דלא מצינו דין "מעלין בקודש" אלא כשמשתמש בעצמו לדבר שבקדושה, אבל מחמת שהיה אצל או במקום קדושה, לא שייך מעלין בקודש, אלא מפני דין קרש שזכה להינתן בצפון".

מעניין מאד למצוא הלכות רבות שנסתעפו מדברי הירושלמי הנ"ל, כדלקמן:

 

סימון קרשי הסוכה

ב. מהרי"ל [3] כתב בשם רבו לסמן את קרשי הסוכה כדי לא לשנות מסדר עמידתם בסוכה משנה לשנה, ובבאר  היטב [3] הביא את דבריו וכתב שמקור דין זה בדברי הירושלמי מדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם".

אולם רבי יעקב עטלינגר [רבה של אלטונה, גרמניה, נפטר בשנת תרל"ב] תמה בחיבורו ביכורי יעקב [3] שאין דין זה דומה ל"קרש שניתן בצפון", כי "בשלמא לצפון יש קדושה יותר, שקדשי קדשים נשחטים בצפון דווקא, ושלחן בצפון, וכן לדרום יש קדושה שמנורה בדרום, לכן אין מורדים מקדושה. אבל בציצית [יבואר להלן] וברוחות הסוכה, שאין קדושה לאחת יותר מחברתו, לכן אין מקפידים לסמן".

ומדברי הביאור הלכה [3] נראה שפסק לדינא כדברי הביכורי יעקב - שאין לחוש לדברי המהרי"ל,  ולא הביא את דברי המהרי"ל להלכה במשנה ברורה [אמנם בספר מאורות נתן [8] מאת רבי יצחק קופרשטוק, ר"מ בישיבת טשעבין) כתב להוכיח מדברי החתם סופר [5] יובא להלן) שנקט דלא כסברת הביכורי יעקב].

 

ג. בהלכות ציצית

"עטרה" לסימון צדדי הציצית - השל"ה הק' [3] כתב: "ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד הראש, שיהיו לעולם בצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה, אין ראוי שירדו ממעלתן, ועל כן נהגו לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה", והביא ראיה מדברי הירושלמי מדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם", והסמיך לדין זה את דברי המהרי"ל בשם רבו לא לשנות את סדר קרשי הסוכה משנה לשנה. המשנה ברורה [4] הביא את דברי השל"ה והוסיף, כי האר"י ז"ל לא הקפיד בזה.

ואמנם בהערות על השל"ה [3] הקשה סתירה בדברי המשנה ברורה, שמחד גיסא לא הזכיר את דברי המהרי"ל בנדון קרשי סוכה, אך העתיק להלכה את דברי השל"ה הק' בנדון ציצית. וכתב לחלק בין סוכה שאין חשיבות לצד אחד יותר מהשני, ובין ציצית שיש עדיפות לצד הראש, וע"כ יש להקפיד בזה יותר.

ועל פי דברי השל"ה הביא בפסקי תשובות [3]  שיש להקפיד לכתחילה לא ללבוש טלית קטן כשהצד הפנימי בחוץ. וכן מבואר בבאר משה [7] שיש קדושה בציציות שלפניו "שהם בשעת התפילה לצד ארון הקודש, מאשר הציציות שמאחוריו שהם כנגד אחוריו של אדם", ועל פי זה כתב לחדש שצריך לקשור קודם את הציציות שלפניו.

• הסרת ציצית מטלית שנקרעה ונתינתה בטלית אחרת - מותרת לכתחילה, כמבואר בדברי האגרות משה [5].

המנהג לעשות "עטרה" מכסף - בערוך השלחן [4] כתב על מנהג זה: "ואינו כדאי, דבזה נראה דהעיקר הוא מה שעל הראש, ובאמת העיקר הוא מה שעל הגוף, ולכן יש הנוהגים מטעם זה לשום גם עטרה של כסף באמצע הטלית, אבל גם זה אינו כדאי, אבל גם זה אינו כדאי. ורבים וגדולים מונעים עצמם מזה, וכן נכון לעשות, שלא יהיה בטלית רק צמר, ומה לכסף וזהב בטלית". אבל בפסקי תשובה [4] הערה 121) הביא מדברי הפוסקים שצידדו בשבח מנהג זה.

 

ד. בהלכות נוספות

תפילין - בשו"ת רדב"ז  [6] כתב על פי דברי הירושלמי שאין לעשות מתפילין "של רבנו תם", תפילין "של רש"י".

• קריאה בספר תורה ש"הוחזקו לקרוא בו" - התשב"ץ [3] למד מדברי הירושלמי, כי ספר תורה שנהגו לקרוא בו מידי שבת, וכעת רוצים להפסיק לקרוא בו ולקרוא בספר אחר "אין לו לעכב בזה, כדאמרינן בירושלמי, שכיון שזכה שיקראו בו כשאר הספרים, זכה בו מן הדין לעולם".

• עץ חיים של ספר תורה שניתן בימין ונשבר - ולאחר שתוקן נתקטן, כתב בשו"ת מהר"ם שיק [4] שמותר ליתנו בצד שמאל, ואין לחשוש לדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם", יעו"ש בטעמו.

בית כנסת - החתם סופר [5] דן האם כשמרחיבים את שטח בית כנסת, מותר לשנות את מקום הבימה או ארון הקודש, ובין יתר הנימוקים לאיסור, כתב שאין לשנות מדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם".

וכיוצא בזה דן האגרות משה [5] בבית כנסת שרצו לבנות את ארון הקודש בתוך הכותל באופן שכותל המזרח יהיה שווה, ונמצא שמקום הארון שהיה עומד שם עד עתה, ישאר חלק מבית הכנסת, ורצה לאסור זאת משום שהמקום שבו היה ארון הקודש צריך להישאר בקדושתו מדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם", ולפי זה "אולי אותו המקום שזכה שיהיה עליו הארון יש להיות עליו לעולם". ועי"ש שלמעשה התיר, כי במקום הצורך אין בזה קפידא, כמבואר בדברי הפוסקים שהתירו להסיר ציצית מטלית שנקרעה כדי ליתנם בטלית אחרת.

מזוזה - בשו"ת באר משה [7] הביא שמועה שגם במזוזה אין להעביר מזוזה שניתנה בפתח אחד לפתח אחר, וכתב כי חייבים לומר שמדובר במזוזה שניתנה בפתח שחיובו במזוזה מדאורייתא שאין להעבירה לפתח אחר שחיובו מדרבנן, אך אין כל מניעה להעביר מִפֶתח חדר אחד לאחר. אולם בספר שואלים ודורשין [7] וכן בספר מאורות נתן [9] כתבו שגם מזוזה שהיתה בחדר שיש בו חשיבות, כגון שלומדים בו,  אין לקובעה בפתח חדרים אחרים.

כוסות שבפמוטי שבת - רבי יצחק זילברשטיין [6] דן על פי דברי הפוסקים שהובאו לעיל, האם צריך להקפיד לא להחליפם בכוסות החנוכיה, והביא בשם הגרי"ש אלישיב [6] "שאין להרחיב וללמוד כלל זה לגבי כוסיות שלא ניכרים זה מזה [ואין חשיבות לאחד יותר מהשני. משא"כ עצי המשכן או נרות המנורה, וכן הציציות, שיש בהם עניינים רמים ונעלים]. ויש להוסיף עוד, דשאני כוסיות שאחרי השימוש בהם אפשר להשליכם או להשתמש בהם שימוש של חול".

נרות חנוכה - בספר מאורות נתן [8] דן האם יש ללמוד מדין "קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם", שאסור לשנות את מקום הנחת נרות חנוכה. וכן דן שם האם צריך להדליק בפתילה או השמן שהדליקו בה נר ראשון [שהיא מעיקר הדין] את הנר הראשון בכל ימי חנוכה, ולא להשתמש בה לפתילות אחרות בגלל הדין של "קרש שניתן בצפון".

הוחזק לעשות דבר שבקדושה האם מותר להעבירו מחזקתו על התפקיד - התשב"ץ [3] למד מדברי הירושלמי, כי "מי שהוחזק לתלות עששית בבית הכנסת, אין לסלקו מחזקתו מטעם זה".

והריב"ש [3] למד מהירושלמי "שמי שהוחזק אפילו מעצמו באיזה שררה, אן דין קדימה, אין נוטלים אותה ממנו לתת לאחר גדול ממנו, שכבר זכה בה, אלא אם כן הוא עם הארץ והאחר ת"ח. אבל כל שהמחזיק בה ת"ח, אין מסלקים אותו אע"פ שהבא לנוטלה גדול ממנו".

עגלת קניות

Your Cart8
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 305.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס