שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

תשעה באב שחל בשבת

תקציר השיעור

א. הלכה פסוקה ברמב"ם ובשו"ע: "כל ארבע הצומות הללו [י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה ועשרה בטבת] אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת".

ויש לדון בתשעה באב שחל בשבת, האם חיוב התענית ביום ראשון הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית שהיה אמור להיות בשבת, או שחכמים קבעו חיוב חדש להתענות ביום ראשון, וצ"ע.

ב. דברי האור שמח בביאור מחלוקת הבבלי והירושלמי בגדר תענית בתשעה באב שנדחה משבת ליום ראשון.

ג. השלמת התענית על ידי בעלי הברית, חולים ומעוברות בתשעה באב נדחה [יולדת שיום שלושים ללידתה חל בשבת, האם צריכה להשלים התענית ביום ראשון].

ד. לימוד תורה בתשעה באב שחל בשבת.

ה. איסור "דברים שבצנעא" בתשעה באב שחל בשבת.

ו. כאשר חל תשעה באב שבת ונדחה ליום ראשון - האם לשבוע שלפני תשעה באב יש דין "שבוע שחל בו תשעה באב" [לענין איסור תספורת וכיבוס].

ז. קטן שנהיה בר מצוה בעשירי באב שחל ביום ראשון - האם חייב להתענות.

ח. טיסה בתענית תשעה באב נדחה.

ט. אכילת בשר, שמיעת מוזיקה וברכת שהחיינו במוצאי תשעה באב נדחה.

י. קיצור הלכות תשעה באב שחל בשבת.

יא. בתשעה באב שחל בשבת אין מתענים כי שבת היא בחינת "בית מקדש".

א. בדברי המשנה במסכת מגילה [1] מפורש, שאם תשעה באב חל בשבת "מאחרין ולא מקדימין", דהיינו דוחים את התענית ליום ראשון ולא מקדימים את התענית לפני שבת. והטעם לכך מבואר בגמרא במגילה [1] "אקדומי פורענות לא מקדמי". והלכה זו נפסקה ללא חולק ברמב"ם ובשו"ע [3] או"ח סימן תקנ סע' ג).

בהמשך הסוגיא במסכת מגילה [1] ה, ב) מובא כי רבי ביקש לעקור לגמרי את תשעה באב בשבת "הואיל ונדחה" מזמנו המקורי "ידחה" לגמרי באותה שנה, אולם חכמים לא הודו לו על כך [וביארו תוספות (שם ד"ה ובקש) "רצה [רבי] לעוקרו מתשיעי ולקובעו בעשירי, כדאמר רבי יוחנן [2] תענית כט, א) אילו הואי התם קבעתיה בעשירי". והיינו שבית המקדש הוצת בסמוך לשקיעת החמה של תשעה באב, ונשרף בעשירי בו. ולכן לדעת רבי יוחנן היה ראוי לקבוע את התענית לזכר חורבן הבית לעשירי באב. אך הלכה כחכמים, שהצום נקבע לתשעה באב, שבו התחילה הפורענות].

ויש לדון האם כאשר צום נדחה משבת ליום ראשון, חיוב התענית הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית שהיה אמור להיות בשבת. או שחכמים קבעו חיוב חדש להתענות ביום ראשון [ולהלן יבוארו מספר נפקא מינות בזה. ובירושלמי [1] מגילה ה, ב) נתבאר טעם אחר מדוע בתשעה באב שחל בשבת מתענים לאחר השבת: "בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף, ולמה בתשיעי, שבו התחילה הפורענות". וביאר האור שמח [3] שנחלקו הבבלי והירושלמי, בחקירה מהו גדר תענית תשעה באב נדחה, לשיטתם האם התעניות שאנו מתענים היום הם זכר לחורבן בית המקדש השני בלבד, או גם על חורבן ביהמ"ק הראשון].

קטן שהגדיל בעשירי באב שחל ביום ראשון

ב. נפקא מינא בחקירה מה גדר התענית בתשעה באב נדחה היא בנדון קטן שנהיה בר מצוה בעשירי באב.  

אם חיוב התענית בעשירי באב בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב, קטן שהגדיל בעשירי באב פטור מלהתענות בו, מכיון שבתשעה באב, זמן חיוב התענית, היה קטן שלא חייב להתענות. אך אם חז"ל קבעו חיוב חדש לצום בעשירי באב, קטן שהגדיל חייב להתענות בעשירי באב, כי בזמן חיוב התענית, בעשירי באב, הוא בר חיובא.

בשו"ת דברי מלכיאל [6] בתחילת דבריו כתב כצד הראשון, שחיוב התענית בתשעה באב נדחה, הוא חיוב חדש על תאריך זה, ולא בתורת תשלומין לתשעה באב, ונתקן על ידי חכמים מלכתחילה כחיוב בעשירי באב. וזאת משום שלדעת רבי יוחנן גם עשירי באב הוא יום שראוי לקבוע בו תענית על חורבן בית המקדש. ולכן בשנה שחל תשעה באב בשבת ואי אפשר להתענות ביום זה, קבעו חכמים מלכתחילה את יום התענית בעשירי באב. ולפיכך, קטן שהגדיל בעשירי באב, חייב להתענות בתענית תשעה באב שנדחתה, כי בזמן חיוב התענית, בעשירי באב, הוא כבר בר חיובא.

אולם בשו"ת מהרש"ם [6] כתב סברא מחודשת לחייב קטן שהגדיל בעשירי באב בתענית תשעה באב שנדחה "דגם קודם שנתמלא ונעשה בן י"ג שנים הרי חייב משום חינוך, אם כן לא נדחה לגמרי". והיינו שאין לומר שהתענית "דחויה" מתשעה באב [בגלל השבת] וממילא נדחה לגמרי חיובה, ולכן הקטן פטור להתענות בעשירי - שהרי גם בתשעה באב היה הקטן מחוייב להתענות מדין "חינוך", ואם כן אינו נחשב כ"נדחה לגמרי" מהחיוב להתענות בתשעה באב, ושפיר יתחייב הקטן להתענות בעשירי באב. ומבואר בדבריו, שבעצם אין נפקא מינה בין צדדי החקירה ביסוד גדר חיוב התענית בתשעה באב שנדחה, לנדון קטן שהגדיל בעשירי באב, היות ולפי שני הצדדים עליו להתענות, כי מדין חינוך היה חייב להתענות בתשעה באב.

איסור 'דברים שבצנעא' בתשעה באב שחל בשבת

ג. נפקא מינא נוספת בחקירה האם החיוב להתענות בצום שנדחה הוא בגדר תשלומין או חיוב חדש, היא בדין איסור "דברים שבצנעא" בתשעה באב שחל בשבת.

בשו"ת אבני נזר [6] גם דן ב"צום הרביעי [י"ז בתמוז] וצום החמישי [תשעה באב] שחלו בשבת ונדחו למחרתו, אם קטן שהגדיל למחרתו חייב להתענות, או לא". והביא את מש"כ בשו"ת הרשב"א [2] "מה ששאלת בתשעה באב שחל להיות בשבת מהו בתשמיש המיטה. תשובה, נראה לי שאין נוהג בו שום אבילות, דהא אמרינן מעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו, דאבילות ישנה שאני, וכל שכן דלגמרי עקרוהו מתשיעי ואוקמוה אעשירי, ומעיקרא היה ראוי לקבעו בעשירי כדאיתא התם".

וכתב האבני נזר: "ומדבריו נשמע שאין עשירי מצד תשלומין, דהא עקרוהו לגמרי מתשיעי. אך לדעת הפוסקים שאנחנו בני אשכנז נגררים אחריהם שסוברים שנוהג דברים שבצנעא, שפיר הטעם מצד תשלומין". וכוונתו למחלוקת מרן המחבר והרמ"א [3] או"ח סי' תקנד סע' יט) כיצד יש לנהוג בתשעה באב שחל בשבת באיסור תשמיש: המחבר פסק: "אם חל תשעה באב בשבת מותר בכולן, אפילו בתשמיש המיטה". ואילו הרמ"א פסק: "ויש אוסרים תשמיש המיטה, וכן נוהגים".

ויסוד מחלוקתם תלוי בדברי הרשב"א הנ"ל: המתירים בתשעה באב שחל בשבת את כל העינויים האסורים בכל תשעה באב, סוברים "דלגמרי עקרוהו מתשיעי ואוקמוה אעשירי, ומעיקרא היה ראוי לקבעו בעשירי". והיינו שחכמים עקרו את חיוב התענית בתשעה באב, וקבעו חיוב חדש של צום בעשירי באב, היות ומעיקרא היה ראוי לקבוע את התענית ביום זה, מפני שנשרף בו רובו של היכל, וכן דעת השו"ע.

ואילו לדעת הרמ"א, בתשעה באב שחל בשבת אסורים ב"דברים שבצנעא" [דהיינו תשמיש המיטה], כי התענית ביום ראשון בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב. נמצא שבאמת חיוב התענית עומד על מקומו, אלא שבפועל אינו בא לידי ביטוי באף אחד מהעינויים הנעשים בפרהסיא [שאינם נוהגים בשבת], זולת 'דברים שבצנעא', שניתן לקיים את העינוי מהם גם בשבת, ולכן נאסר בהם [ועי' בדברי שו"ת התעוררות בתשובה [6] במש"כ מדוע נוהג איסור ב"דברים שבצנעא" בתשעה באב שחל בשבת].

על פי זה תלה האבני נזר את הנדון האם קטן שהגדיל בעשירי באב חייב בתענית "תשעה באב נדחה", במחלוקת המחבר והרמ"א. לדעת המחבר שחיוב התענית בתשעה באב נעקר לגמרי בשנה זו, וחכמים קבעו חכמים חיוב חדש של צום בעשירי באב - קטן שהגדיל חייב להתענות בעשירי באב, היות ובזמן חיוב התענית, בעשירי באב, הוא בר חיובא. אולם לדעת הרמ"א שחיוב התענית הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב - קטן שהגדיל בעשירי באב פטור מלהתענות בו, מכיון שבתשעה באב, זמן חיוב התענית, היה קטן ולא היה מחוייב להתענות.

אמנם בעיקר נדון קטן שהגדיל בתשעה באב שחל בשבת כתב בשו"ת שבט הלוי [7] שחייב לצום "דכיון דחכמים קבועוהו לתענית ציבור, מעיקרא כך קבעו לכל מי שחייב במצוות".

לימוד תורה בתשעה באב שחל בשבת

ד. הרמ"א [4] או"ח סי' תקנג סע' ב) פסק: "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כי אם בדברים המותרים בתשעה באב. ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות".

וכתב המשנה ברורה (ס"ק י) "והט"ז מפקפק מאד על מניעת הלימוד בשבת, ומסיים דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו. והיינו אפילו כשחל תשעה באב בשבת, וכל שכן כשחל ערב תשעה באב בשבת. ונראה דיש לסמוך על זה אחרי דאפילו כשחל בחול כמה אחרונים מקילין" [וראה בדברי החתם סופר [5] במש"כ בנדון זה].

ובביאור מחלוקת הפוסקים האם מותר ללמוד תורה [שלא בדברים שמותר ללמוד בתשעה באב] בתשעה באב שחל בשבת, כתב בשו"ת להורות נתן [7] סימן לג) "דפליגו בתשעה באב שחל בשבת אם נדחה אבלות תשעה באב מיום שבת לגמרי, ואם כן התענית דיום ראשון הוי חיוב חדש, או שהוא בגדר תשלומין".

והדברים מבוארים על פי האמור לעיל בשיטת הרמ"א, שאסר בתשעה באב שחל בשבת "דברים שבצנעא", כי לדעתו חיוב התענית בתשעה באב עומד על מקומו, והתענית למחרת היא בגדר תשלומין. ולכן אסור ללמוד תורה בתשעה באב שחל בשבת במשך כל היום, מכיון שחיוב התענית עומד על מקומו, אלא שבפועל אינו בא לידי ביטוי באף אחד מהעינויים הנעשים בפרהסיא [שאינם נוהגים בשבת], זולת "דברים שבצנעא" ובכללם לימוד תורה, שניתן ל"התענות" מהם גם בשבת, ולכן נאסר בהם. ואילו לדעת המתירים ללמוד בתשעה אב שחל בשבת "כיון שנדחה נדחה ואין לו דין תשעה באב", והיינו בגלל שחכמים עקרו את חיוב התענית בתשעה באב, וקבעו חיוב חדש של צום בעשירי באב.

דין 'שבוע שחל בו תשעה באב' כאשר תשעה באב חל בשבת

ה. בשבוע שחל בו תשעה באב "אסורים לספר ולכבס" (טור ושו"ע או"ח סי' תקנא סע' ג).

וכאשר חל תשעה באב שבת ונדחה ליום ראשון, הביא הטור (שם סע' ד) מחלוקת בין הפוסקים, האם לשבוע שלפני תשעה באב יש דין 'שבוע שחל בו תשעה באב'. וכתב השו"ע [4] סי' תקנא סע' ד) "לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת מותר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי ויום שישי".

וביאר בשו"ת להורות נתן [7] את שורש מחלוקתם בגדר צום שנדחה משבת ליום ראשון, האם החיוב הוא חיוב תשלומין או חיוב חדש: "אם תשעה באב שחל בשבת נדחה לגמרי, דאז השבוע שלפניו אין עליו דין שבוע שחל בו תשעה באב. ומאן דמחמיר סובר דעל כל פנים איכא עליו שם תשעה באב, כי לא עקרוהו לגמרי, ורק בשבת עצמה התירו שלא להתענות, ומכל מקום לא נעקר ממנה שם תשעה באב. ולכן הדברים האסורים בשבוע שחל בו תשעה באב נוהגים גם בזה, שהרי גם בשבת עצמה נוהגים דברים שבצנעא".

ומבואר כי מרן השו"ע אזיל לשיטתו [כמבואר לעיל בדברי האבני נזר [6]], שחיוב התענית בתשעה באב שחל בשבת נעקר לגמרי, וחכמים קבעו חכמים חיוב חדש של צום בעשירי באב. ולכן לא נוהגים בו איסור ב'דברים שבצנעא', ואין לשבוע שלפניו דין 'שבוע שחל בו תשעה באב', שהרי חיוב התענית נעקר מתשעה באב ונקבע מחדש בעשירי באב.

ואילו לדעת ספר המצוות, גם כאשר תשעה באב חל בשבת, יש לשבוע שלפניו דין 'שבוע שחל בו תשעה באב', כי חיוב התענית בתשעה באב נדחה הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב, והיות ולא נעקר שם "תשעה באב" מיום זה, הרי יש דין 'שבוע שחל בו', לשבוע שלפניו.

השלמת התענית על ידי בעל הברית בתשעה באב נדחה

ו. נפסק בשו"ע [5] או"ח סימן תקנט סע' ט) "תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא". וכתב הביאור הלכה (שם ד"ה ואינו) "וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת, מותרים לאכול" [חידושי רעק"א בשם תשובת שבות יעקב].

ובספר רץ כצבי [9] אות ה) הביא מדברי ערוך השלחן (שם סע' ט) שכתב: "ומכל מקום לא ראינו ולא שמענו מי שיעשה כן, ובפרט אצלינו שרוב הסעודות הם בלילה. ולא לבד תשעה באב אלא אפילו כל תענית, ואפילו תענית הנדחה, אין עושים שום סעודה בין של מילה בין של פדיון הבן עד הלילה וכן המנהג הפשוט, ואין לשנות". וכתב ברץ כצבי כי דין זה, להקל על בעלי הברית [וכן על חולים ומעוברות] בתענית נדחית, שלא להשלים תעניתם, מובן אם חיוב התענית בתשעה באב נדחה הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב, ואין זה חיוב מצד עיצומו של יום. מה שאין כן, אם בתענית שחלה בשבת ונדחתה נעקר חיוב התענית, וחכמים קבעו חכמים חיוב חדש ביום ראשון, מסתבר שחיוב זה הוא כתשעה באב גופו, ואין סיבה להקל לבעלי ברית [חולים ומעוברות] יותר מכל תשעה באב [שלא נדחה].

נישואין ואכילת בשר וברכת שהחיינו במוצאי תשעה באב נדחה

ז. בשו"ע [5] או"ח סי' תקנח סע' א) נפסק כי "מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי", היות ולמעשה נשרף בית המקדש ביום זה. וכתב הרמ"א: "אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשר ולשתות יין ביום שני, אבל בלילה [של מוצאי התענית הדחויה] אסור מפני אבילות של יום".

ובספר רץ כצבי [9] אות ו) הביא מדברי המהרש"ם (דעת תורה סי' תקנח) "דיש להתיר לאכול במוצאי תשעה באב בשר בסעודת סיום מסכת, גם אם מיהר לסיים המסכת. ועי"ש להתיר לעשות נישואין במוצאי תשעה באב מי שלא קיים פרו ורבו ונשתדך עם יתומה עניה, והוא נחוץ לדרכו, ואם לא ישא טרם הליכתו לדרך יתבטל הענין". וסיים המהרש"ם: "ונראה דבמוצאי תשעה באב שנדחה, יש להקל במקום צורך קצת". וכתב הרץ כצבי: "ונראה כי הקולות המבוארות לעיל בדיני תשעה באב שנדחה [להתיר במוצאי התענית אכילת בשר בסעודת סיום מסכת שמיהר את לימודו לצורך הסיום, נישואין במקום צורך, וברכת שהחיינו] - יובנו אם נאמר שחיוב התענית בתשעה באב נדחה הוא בגדר תשלומין לחיוב התענית בתשעה באב, ואין זה חיוב מצד עיצומו של יום. ועל כן כאשר התענית נדחתה ועשירי באב אינו יום תענית מצד עצמו, הרי שיש להקל במוצאי התענית שנדחתה בדברים האמורים לעיל. מה שאין כן, אם תענית חלה בשבת ונדחתה נעקר חיוב התענית וחכמים קבעו חיוב חדש ביום ראשון, מסתבר שחיוב זה הוא כתשעה באב גופו, ואין סיבה להקל לבעלי ברית [חולים ומעוברות] יותר מכל תשעה באב [שלא נדחה].

חיוב יולדת שיום שלושים ללידתה בתשעה באב בתענית נדחית - התעוררות תשובה [6].

• טיסה בתענית תשעה באב נדחה - רץ כצבי [9] אות ז).

סיכום - רץ כצבי [9]-[10] ובספר פסקי תשובות [12].

קיצור הלכות תשעה באב שחל בשבת - מספרו של הרב צבי כהן, "תשעה באב שחל בשבת" [10]-[11].

בתשעה באב שחל בשבת אין מתענים כי שבת היא בחינת "בית מקדש" - ספר אהל משה [13].

עגלת קניות

Your Cart9
  • x 2 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 345.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס